"אֲבָל בְּכָל אֵלֶּה אָנוּ יוֹתֵר מִמְּנַצְּחִים, עַל־יְדֵי הָאוֹהֵב אוֹתָנוּ." (רומים ח' 37)
ניצחוננו נמצא במותו ובתקומתו של המשיח. זאת משום שהוא הציב את עצמו במקומנו כמחליף, כדי לסבול את דיננו, בשל חטאינו.
גאולתנו ושחרורנו
ישוע סבל את דיננו, שהיה המוות, שכר החטא (רומים ו' 23), אך אלוהים הקים אותו לתחייה, תוך שהוא שובר את כבלי המוות, כי לא ייתכן שהמוות יחזיק בו (מעשי השליחים ב' 24). והוא הרס את המוות, והביא לאור את החיים ואת האלמוות על ידי הבשורה (איגרת טימותיאוס השנייה א' 10), ומחק את שטר החוב שהיה נגדנו בצוויו, אשר היה מנוגד לנו, והסיר אותו מתוכנו, במסמרו אותו בצלב (האיגרת אל הקולוסים ב' 14); ואחרי שהפשיט את ממשלות ורשויות, הוא הציג אותן לראווה וניצח אותן באותו צלב (האיגרת אל הקולוסים ב' 15). אם המשיח שילם את חובנו, איננו עוד אשמים בפני אלוהים, ואויבינו איבדו את השלטון שהיה להם עלינו, כעת אנו שייכים למשיח.
ניצחוננו בישוע המשיח הוא שלם וסופי. הוא הכחיד כל כוח שכבל אותנו, שחרר אותנו מהחטאים והקים אותנו מחדש לתקווה חיה, על ידי תחיית ישוע המשיח מן המתים (איגרת פטרוס הראשונה א' 3).
"...שֶׁהוּא הִצִּיל אוֹתָנוּ מֵרְשׁוּת הַחֹשֶׁךְ וְהֶעֱבִיר אוֹתָנוּ לְמַלְכוּת בְּנוֹ אֲהוּבוֹ; שֶׁבּוֹ יֵשׁ לָנוּ אֶת הַגְּאֻלָּה, כְּלוֹמַר סְלִיחַת הַחֲטָאִים." (האיגרת אל הקולוסים א' 13-14)
וְהֵם גָּבְרוּ עָלָיו בְּדַם הַשֶּׂה וּבְעֵדוּת פִּיהֶם וְלֹא־אָהֲבוּ אֶת־נַפְשָׁם עַד־מָוֶת׃
הדרך לניצחון
יש רק דרך אחת לניצחון, צלב הגולגותא, שם נצלב ישוע; שם מתרכזת תקוות האנושות, כי שם נפתחה לכולם הדלת להוביל בחזרה אל אלוהים. כל מנצח צריך לעבור דרך הצלב, משמעות הדבר היא להיצלב יחד עם המשיח. כפי שהוא ניצח על ידי הצלב, כך גם אנחנו מנצחים יחד איתו; וכפי שהוא קם לתחייה, כך גם אנחנו נקום איתו לתחייה יום אחד.
"כִּי אִם הָיִינוּ מְאֻחָדִים אִתּוֹ בִּדְמוּת מוֹתוֹ, בְּוַדַּאי שֶׁנִּהְיֶה מְאֻחָדִים אִתּוֹ גַּם בִּדְמוּת תְּקוּמָתוֹ;" (רומים ו' 5)
ישוע, לפני שעבר דרך הצלב, התמודד עם גת שמנים, המקום של ההחלטה המכרעת, שבו היה עליו לוותר על רצונו שלו כדי לקיים את רצון האב. הוא ידע שמחיר גאולתנו יקר עד מאוד, ושבגלל זה הוא יצטרך לסבול את ייסורי המוות הנוראים ביותר; נוסף על החרפה, הבוז, הדחייה, ההשפלה, הלעג – רק בדרך לצלב; ושהוא יצטרך לשאת עליו את מחלותינו, לשאת את מכאובינו, להיפצע בגלל פשעינו ולהימחץ בגלל עוונותינו, לקבל את המוסר שיביא לנו שלום ולהיפגע כדי שנרפא (ישעיהו נ"ג 4-5). הוא התכחש לעצמו למעננו והסגיר את עצמו למיתה במקומנו.
"...אֲשֶׁר אַף כִּי הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים, לֹא חָשַׁב אֶת הַשִּׁוְיוֹן לֵאלֹהִים לְדָבָר שֶׁצָּרִיךְ לְהֵאָחֵז בּוֹ, אֶלָּא הֵטִיל אֶת עַצְמוֹ בִּדְבַר מִדָּתוֹ, לָקַח עָלָיו דְּמוּת עֶבֶד, וְנַעֲשָׂה דּוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם; וְכַאֲשֶׁר נִמְצָא בִּדְמוּת אָדָם, הִשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ, וְהָיָה צָיִת עַד מָוֶת, וְאֲפִלּוּ מוֹת צְלָב." (האיגרת אל הפיליפים ב' 6-8)
בדומה למשיח, כל משיחי צריך לעבור דרך גת שמנים, ההתכחשות לעצמו, המסירה וההקדשה של חייו לאדון, אף על פי שאיננו שייכים עוד לעצמנו; וההחלטה לקחת את צלבו וללכת אחרי האדון, בצעידה באותה דרך של סבל וצרה, אף על פי שהמחיר הגדול כבר שולם על ידי האדון. עם זאת, כדי להיות מנצח, יש צורך להתמודד עם מאבק, לכן האדון הותיר לנו את דרכו כדוגמה ללכת בעקבותיה. זה לא אומר שעלינו למות על הצלב, כי המשיח כבר עשה זאת, ורק הוא יכול היה לעשות זאת. מה שצריך להיצלב הוא אישנו הישן, כי בו נמצאת האנוכיות, הרצון לרצות הכול לעצמו, לחיות למען עצמו ולא למען אלוהים.
"כִּי אִם חַיִּים אָנוּ, לַאֲדוֹן חַיִּים אָנוּ; וְאִם מֵתִים אָנוּ, לַאֲדוֹן מֵתִים אָנוּ. לָכֵן, בֵּין אִם חַיִּים אָנוּ וּבֵין אִם מֵתִים אָנוּ, לָאדוֹן אָנוּ." (רומים י"ד 8)
הניצחון על החטא
כדי שנבין למה התכוון האדון באומרו לקחת את צלבו, עלינו לשקול זאת: – אישנו הישן הוא זה שנצלב, טבע הבשר, גוף החטא, הושאר על הצלב; – גוף זה צריך להיות מומת, הוא אינו חי עוד לעצמו; – עלינו לשלוט בו על ידי הרוח ולשעבד אותו לעבדות (האיגרת הראשונה אל הקורינתים ט' 27) (כדי לשרת את אלוהים, ולא את החטא). "...כשאנו יודעים זאת, שאישנו הישן נצלב עמו, כדי שגוף החטא ייהרס, למען לא נשעבד עוד לחטא." (רומים ו' 6).
לפיכך, לקחת את צלבנו משמעו לקחת את הגוף הפיזי הזה וללכת באותן דרכים של ישוע, ללכת כפי שהוא הלך (איגרת יוחנן הראשונה ב' 6), כי כל עוד אנו נמצאים על הארץ, אנו שוכנים בגוף פיזי. וכפי שהצלב היה כבד לאדון, כך גוף זה נעשה כבד עם חולשותיו ועם התנגדותו לשרת. אבל האדון מחזק אותנו מאוד, עד כדי כך שגם בחולשותינו אנו חזקים. ומכיוון שחטאינו הושארו על הצלב, אין להם עוד שלטון עלינו; יש לנו ניצחון על החטא. בגוף הפיזי נשאר הטבע הבשרי הישן, ועכשיו אנו מנהלים מאבק: הרוח (האדם הפנימי, הרוחני) נגד הבשר (האדם החיצוני, הטבעי).
"כִּי הַבָּשָׂר מִתְקוֹמֵם עַל הָרוּחַ, וְהָרוּחַ עַל הַבָּשָׂר; וְאֵלֶּה עוֹמְדִים זֶה מוּל זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲשׂוּ אֶת אֲשֶׁר אַתֶּם רוֹצִים." (האיגרת אל הגלטים ה' 17)
האדם הטבעי (דורו של אדם), נוטה לחטא, ומשתחת על ידי תאוות הרמייה (האיגרת אל האפסים ד' 22ב), בנוגע לזה, דבר אלוהים מצווה עלינו לפשוט אותו (האיגרת אל האפסים ד' 22א). ישוע העניק לנו כוח לנצח את טבע הבשר, בכוח רוח הקודש יחד עם האדם הרוחני (דור המשיח), אשר נוטה לצדקה ולקדושה, כפי שנברא (האיגרת אל האפסים ד' 24), ואשר מתחדש לדעה שלמה, כדמות בוראו (האיגרת אל הקולוסים ג' 10). לשם כך, עלינו לנזוף בתאוות הבשר ולא לספק אותן.
יצירות הבשר מזוהות בהאיגרת אל הגלטים ה' 19-22: "מַעֲשֵׂי הַבָּשָׂר גְּלוּיִם הֵם, וְהֵם: זְנוּת, טֻמְאָה, זִימָּה, עֲבוֹדַת אֱלִילִים, כְּשָׁפִים, אֵיבָה, מְרִיבוֹת, קִנְאָה, כַּעַס, הִתְפַּלְּגוּיוֹת, מַחֲלֹקֶת, כִּתּוֹת, קִנְאָה, שִׁכְרוּת, הִתְהוֹלְלוּת [גַּרְגְּרָנוּת], וְכַדּוֹמֶה לָהֶם, אֲשֶׁר אֲנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁהִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם מִקּוֹדֶם, שֶׁעוֹשֵׂי מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה לֹא יִירְשׁוּ אֶת מַלְכוּת אֱלֹהִים." (האיגרת אל הגלטים ה' 19-22)
נשים לב לאזהרתו של שאול: אלה העושים מעשים כאלה, לא יירשו את מלכות אלוהים; המשיח הוליד אותנו מחדש וקידש אותנו ברוח, אם נלך בבשר אנו צועדים לקראת מוות (רומים ח' 13). ורק על ידי הרוח נוכל לנצח את הבשר; כי יהיה חסר תועלת לנסות לדכא תאוות אלה בכוח הרצון בלבד, כי כך, במוקדם או במאוחר, נכנעים. עלינו להתאמץ, אך להיות תלויים בכוח רוח הקודש כדי לנצח, האדון הוא זה שנותן לנו את הניצחון, כאשר אנו בוטחים בו.
הבה נראה את פרי הרוח: "אֲבָל פְּרִי הָרוּחַ הוּא: אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִיסוּן עַצְמִי; עַל אֵלֶּה אֵין תּוֹרָה." (האיגרת אל הגלטים ה' 22-23)
פירות אלה מתבטאים בחיי קדושה וצדק, במעשה הטוב; לא כדי להיות צדיק, אלא כי כבר נעשינו צדיקים במשיח. פירות הרוח הם רק הביטוי של האדם הפנימי, שהוא בריאה חדשה, שנולד מן הרוח – העץ נִכָּר בְּפִרְיוֹ (מתי י"ב 33). זהו דפוס החיים של אלוהים, אשר רצוי לו; ואף חוקי אנוש אינם יכולים לערער עליו. המשיחי המנצח הוא זה ההולך ברוח, בחיי קידוש ומסירות עצמית לרצון אלוהים, ללא חשיבות למחיר שיש לשלם, "כִּי אֲנִי סָבוּר שֶׁאֵין עֲלִיבוּת הַזְּמַן הַזֶּה שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַכָּבוֹד הֶעָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת בָּנוּ (רומים ח' 18)."
"אֲבָל תּוֹדָה לֵאלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ הוּא תָּמִיד מוֹלִיךְ אוֹתָנוּ בְּתַהֲלוּכַת נִצָּחוֹן..." (האיגרת השנייה אל הקורינתים ב' 14)
הניצחון על השטן
היינו כלואים בממלכת החושך, שבה השטן הוא הנסיך; זה הכפיף אותנו לשלטונו ולעשות את רצונו. ישוע אף אמר לכמה דתיים שחשבו עצמם צדיקים: "אַתֶּם מֵהָאָב שֶׁלָּכֶם, הַשָּׂטָן, וּבְתַאֲווֹת אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת." (יוחנן ח' 44). השטן החל לשלוט באדם על ידי החטא, מאז נפילתו של אדם, כי העושה חטא הוא מן השטן; "כִּי הַשָּׂטָן חוֹטֵא מֵרֵאשִׁית" (איגרת יוחנן הראשונה ג' 8); הסבר נוסף לכל כך הרבה רשעות הקיימת בעולם. כאשר אדם חטא, הוא מסר את שלטון העולם לשטן (לוקס ד' 6), שהחל לטפח ממלכה של מרד נגד אלוהים; ולדרגה כזו הגיעה הרשעות בעולם, עד שאלוהים החליט להשמיד את הגזע האנושי, שניצל בקושי, באמצעות נוח, שמצא חן בעיני אלוהים ונשמר (בראשית ו' 5-8). ישוע בא לעולם בדיוק כדי לגאול את הגזע האנושי, להוציא אותו משלטונו של השטן ולהוביל את האדם בחזרה אל אלוהים.
"לְשֵׁם כָּךְ נִגְלָה בֶּן הָאֱלֹהִים: לְהַשְׁמִיד אֶת מַעֲשֵׂי הַשָּׂטָן." (איגרת יוחנן הראשונה ג' 8)
האדם היה נידון כי היה לו חוב, אבל ישוע שילם את חוב האדם, בדמו שנשפך על הצלב, ולכן השטן איבד את זכותו על האנושות וגורש מעמדתו ואיבד את סמכותו.
"עַתָּה מִשְׁפַּט הָעוֹלָם הַזֶּה; עַתָּה יְגֹרַשׁ הַשַּׂר שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה." (יוחנן י"ב 31)
כך, ישוע השמיד את זה שהיה לו כוח המוות, השטן (האיגרת אל העברים ב' 14), וניצח את המוות עצמו. אז הוא החיה אותנו, כי היינו מתים בחטאינו (האיגרת אל האפסים ב' 5), והעניק לנו את כוח רוח הקודש, כדי שנוכל להילחם בכוחות החושך. נוסף על כך, האדון ישוע שם את כל כוח החושך מתחת לרגלינו (לוקס י' 19), ובכך נתן לנו סמכות על השטן והשדים.
המאבק הרוחני
למרות שהובסה, ממלכת השטן עדיין ממשיכה לפעול על הארץ, שולטת באנשים שנותרים חסרי אמונה ומנוכרים לבשורת המשיח.
"וְאִם כִּי כְּסוּיָה הַבְּשׂוֹרָה שֶׁלָּנוּ, כְּסוּיָה הִיא בָּאֲבֵדִים, שֶׁאֵל הָעוֹלָם הַזֶּה עִוֵּר אֶת שִׂכְלָם שֶׁל הַבִּלְתִּי־מַאֲמִינִים, לְמַעַן לֹא יָאִיר לָהֶם אוֹר בְּשׂוֹרַת כְּבוֹד הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הוּא צֶלֶם אֱלֹהִים." (האיגרת השנייה אל הקורינתים ד' 3-4)
השטן אינו אדון הארץ, ואף לא נשמות האדם שייכות לו, אף שהם חסרי אמונה, אך הוא מושל במערכת הנוכחית המבוססת בעולם, כי "כָּל הָעוֹלָם מֻנָּח בָּרָשָׁע" (איגרת יוחנן הראשונה ה' 19). לכן, כעת מתנהל קרב רוחני גדול באזורי השמים של הארץ, מלכות אלוהים נגד ממלכת השטן. ניצחון מלכות אלוהים כבר התרחש על הצלב, כאשר ישוע הרס את כוח החושך, אך המאבק נמשך עד קץ הזמן, כִּי "צָרִיךְ שֶׁהוּא [הַמָּשִׁיחַ] יִמְלֹךְ עַד אֲשֶׁר יָשִׂים אֶת כָּל הָאוֹיְבִים תַּחַת רַגְלָיו" (האיגרת הראשונה אל הקורינתים ט"ו 25). אנו מבינים אפוא שמאבק זה שייך למשיח, ובהתאם לכך, גם כנסייתו משתתפת בו, כי הקהילה היא גוף המשיח (האיגרת הראשונה אל הקורינתים י"ב 27), כשהמשיח הוא ראש הקהילה (האיגרת אל האפסים ה' 23). לכן, כל משיחי נקרא להשתתף במאבק זה, הנמצא בתחום האמונה, כדי לשמור על הכנעה וציות בדרכי האור, כי הוא איבר בגוף, ועליו להילחם כחייל טוב של המשיח (איגרת טימותיאוס השנייה ב' 3).
"...כִּי לֹא עִם בָּשָׂר וָדָם מִתְגָּרִים אָנוּ, אֶלָּא עִם הַמֶּמְשָׁלוֹת, עִם הָרָשֻׁיּוֹת, עִם שַׁלִּיטֵי עוֹלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ, עִם כּוֹחוֹת הָרֹעַ שֶׁבַּמְּקוֹמוֹת הַשְּׁמֵימִיִּים." (האיגרת אל האפסים ו' 12)
"הִלָּחֵם אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה שֶׁל הָאֱמוּנָה, אֲחֹז בְּחַיֵּי הַנֶּצַח, שֶׁגַּם אֲלֵיהֶם נִקְרֵאתָ, וְהוֹדִיתָ הוֹדָאָה טוֹבָה לִפְנֵי עֵדִים רַבִּים." (איגרת טימותיאוס הראשונה ו' 12)
במאבק זה ישנם כמה אזורי קרב שבהם עלינו להילחם:
למען האמונה: "...נִלְחָמִים יַחַד בְּנֶפֶשׁ אַחַת בַּאֲמוּנַת הַבְּשׂוֹרָה" (האיגרת אל הפיליפים א' 27); – השטן משתמש באמצעים הערמומיים ביותר כדי לנסות להרוס את אמונת המאמינים: לסטות מן האמת (איגרת טימותיאוס השנייה ב' 18); להפנות את האינטרסים לענייני העולם (איגרת טימותיאוס השנייה ד' 10); לעוות את הבשורה (האיגרת אל הגלטים א' 7), על ידי החדרת דברים החורגים ממה שהוכרז על ידי המשיח (האיגרת אל הגלטים א' 9); לסלף את תורת האמת (רומים ט"ז 17). על המשיחי להתחזק באלוהים כדי שאמונתו לא תיחלש בשעת הניסיון.
נגד החטא: מגוון הפיתויים הפוקדים אותנו, אך עלינו להישאר איתנים ולא להיכנע, כשאנו יודעים שֶׁלֹּא נָפַל עֲלֵיכֶם נִסָּיוֹן אֶלָּא אֱנוֹשִׁי; "אֲבָל נֶאֱמָן הוּא אֱלֹהִים, אֲשֶׁר לֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת מֵעֵבֶר לְכֹחֲכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יִתֵּן גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא, כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לָשֵׂאת אוֹתוֹ" (האיגרת הראשונה אל הקורינתים י' 13), וכן: "עִמְדוּ בִּפְנֵי הַשָּׂטָן וְהוּא יִבְרַח מִכֶּם" (איגרת יעקב ד' 7).
בצרות: על המאמין לשאת בסבלנות את הצרות הפוקדות אותו, למען הבשורה ומאהבת המשיח (האיגרת אל הפיליפים א' 29), כשהוא יודע שהוא לעולם לא יעזוב אותנו ויהיה לצידנו בַּצָּרָה (תהילים צ"א 15) וינחם אותנו (האיגרת השנייה אל הקורינתים א' 4). "...אֲבָל אִם סוֹבֵל הוּא כְּמָשִׁיחִי, אַל יִתְבַּיֵּשׁ, אֶלָּא יְפָאֵר אֶת אֱלֹהִים בְּשֵׁם זֶה" (איגרת פטרוס הראשונה ד' 16).
נגד כוחות החושך: זהו מאבק רוחני באזורי השמיים, נגד כוחם של הכוחות הרוחניים של הרשע, אף כי עבורנו הוא מתפתח רק בתחום האמונה, וצבאות מלאכי האדון הם הסוכנים האמיתיים המנהלים קרב זה למען הנושעים. מאבק זה אפשרי רק באמצעות כלי נשק רוחניים, שהם מידות טובות כמו האמונה עצמה, הצדק והאמת: כִּי "כְּלֵי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּנוּ אֵינָם בִּשְׁרִיִּים, אֶלָּא עִם אֱלֹהִים לְהָרִיס מִבְצָרִים" (האיגרת השנייה אל הקורינתים י' 4); ועל המאמין להיות מחוזק בכוח המשיח ולבוש בשריון אלוהים (האיגרת אל האפסים ו' 10-11).
למען ההטפה: המשימה העיקרית של הקהילה: "לְכוּ לְכָל הָעוֹלָם וְהַכְרִיזוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה לְכָל בְּרִיאָה" (מרקוס ט"ז 15). זה אפשרי רק באמצעות כוח רוח הקודש: "אֲבָל תְּקַבְּלוּ כֹּחַ כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְתִהְיוּ לִי עֵדִים, גַּם בִּירוּשָׁלַיִם, גַּם בְּכָל יְהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן, וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ." (מעשי השליחים א' 8). להכריז על הישועה במשיח ישוע לכל האנשים, "לִפְתֹּחַ אֶת עֵינֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר וּמֵרְשׁוּת הַשָּׂטָן לֵאלֹהִים, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ סְלִיחַת חֲטָאִים וְנַחֲלָה בֵּין הַמְקֻדָּשִׁים עַל יְדֵי אֱמוּנָה בִּי." (מעשי השליחים כ"ו 18).
דרך המרוץ של המשיחי
לאלוהים יש לכל אחד מילדיו תוכנית לביצוע על הארץ, והוא מציע לו דרך מרוץ לצעוד בה. בה טמונים המאבקים שהמשיחי יצטרך להתמודד איתם, אך אלוהים מבטיח ניצחון לכל מי שיישאר נאמן עד הסוף, אפילו מול המוות (חזון יוחנן ב' 10).
"לָכֵן גַּם אָנוּ, כְּשֶׁהִנֵּה עֲנַן עֵדִים גָּדוֹל כָּזֶה מַקִּיף אוֹתָנוּ, נַסִּיר כָּל מַעֲמָסָה, וְאֶת הַחֵטְא הַמְסֻבֵּךְ אוֹתָנוּ בְּקַלּוּת, וְנָרוּץ בְּהַתְמָדָה אֶת הַמָּרוֹץ הַמֻּצָּב לְפָנֵינוּ, כְּשֶׁאָנוּ מְיַצְּבִים אֶת עֵינֵינוּ עַל יֵשׁוּעַ, מְכוֹנֵן הָאֱמוּנָה וּמַשְׁלִימָהּ, אֲשֶׁר עֲבוּר הַשִּׂמְחָה שֶׁהוּצְבָה לְפָנָיו נָשָׂא אֶת הַצְּלָב, בָּז לַחֶרְפָּה, וְיָשַׁב לִימִין כִּסֵּא אֱלֹהִים." (האיגרת אל העברים י"ב 1-2)
האדון ישוע מעניק הבטחות רבות לאלה שינצחו: לַמְנַצֵּחַ אֶתֵּן לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַחַיִּים, אֲשֶׁר בְּגַן עֵדֶן הָאֱלֹהִים (חזון יוחנן ב' 7). הַמְנַצֵּחַ לֹא יִנָּזֵק כְּלָל מִמָּוֶת שֵׁנִי (חזון יוחנן ב' 11). לַמְנַצֵּחַ אֶתֵּן מֵהַמָּן הַגָּנוּז וְאֶתֵּן לוֹ אֶבֶן לְבָנָה, וְעַל הָאֶבֶן שֵׁם חָדָשׁ כָּתוּב, אֲשֶׁר אִישׁ לֹא יֵדַע אוֹתוֹ זוּלָתִי הַמְקַבֵּל אוֹתוֹ (חזון יוחנן ב' 17). לַמְנַצֵּחַ, וְלַשּׁוֹמֵר אֶת מַעֲשַׂי עַד הַקֵּץ, אֶתֵּן לוֹ סַמְכוּת עַל הַגּוֹיִם, וּבְשֵׁבֶט בַּרְזֶל יִרְדֶּה בָּהֶם, וִינַפֵּץ אוֹתָם כְּכְלֵי יוֹצֵר, כְּפִי שֶׁגַּם אֲנִי קִבַּלְתִּי סַמְכוּת מֵאָבִי (חזון יוחנן ב' 26-27); הַמְנַצֵּחַ יִהְיֶה לָבוּשׁ כָּךְ בִּבְגָדִים לְבָנִים, וְלֹא אֶמְחֶה אֶת שְׁמוֹ מִסֵּפֶר הַחַיִּים בְּשׁוּם אֹפֶן; אֶלָּא אוֹדֶה בִּשְׁמוֹ לִפְנֵי אָבִי וְלִפְנֵי מַלְאָכָיו (חזון יוחנן ג' 5). אֶת הַמְנַצֵּחַ אֲקַבַּע כְּעַמּוּד בְּהֵיכַל אֱלֹהַי, וְהוּא לֹא יֵצֵא מִמֶּנּוּ עוֹד לְעוֹלָם; וְאֶכְתֹּב עָלָיו אֶת שֵׁם אֱלֹהַי וְאֶת שֵׁם עִיר אֱלֹהַי, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, הַיּוֹרֶדֶת מֵהַשָּׁמַיִם מֵאֵת אֱלֹהַי, וְגַם אֶת שְׁמִי הֶחָדָשׁ (חזון יוחנן ג' 12). לַמְנַצֵּחַ אֶתֵּן לָשֶׁבֶת אִתִּי עַל כִּסְאִי (חזון יוחנן ג' 21).
המשיחי שיישאר נאמן עד סוף המרוץ יוכל אז לומר את דברי הניצחון, בדיוק כמו שאול: "אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמָּרוֹץ סִיַּמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי." (איגרת טימותיאוס הראשונה ד' 7)
"אֲבָל תּוֹדָה לֵאלֹהִים הַנּוֹתֵן לָנוּ אֶת הַנִּצָּחוֹן עַל יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ." (האיגרת הראשונה אל הקורינתים ט"ו 57)
