בניגוד לפרשנותם של רבים, המקרא אומר בצורה נהירה כי היקום הוא עתיק.
בראשית ספר בראשית, בפסוק הראשון, מופיע סיפור הבריאה, שבו נבראו היקום והארץ הקדומה, כדור סלעי גדול אשר עבר טרנסמוטציה מאדי מים, בעל פנים מגמתי, בעידן זמן רחוק. זהו הזמן שבו נבראו החומר והאנרגיה הקוסמית הקיימים היום (בראשית א' 1).
חובה עלינו לפרש את הימים המסופרים בפרק זה כ"ימים אלוהיים", עידנים אדירים על-זמניים, וזאת אף משום שתצורתו הסטטית של כוכב הלכת, אשר הייתה מגדירה יום ולילה, טרם נקבעה. וברור, כי "ערב ובוקר" לא יכלו להתייחס ליום של 24 שעות, שכן הכרזה זו מתחילה בפסוק 5, לפני בריאת השמש. סביר להניח, ש"ערב ובוקר" ייצגו עידן זמן גדול, יום בפרספקטיבה של אלוהים, אולי מאות מיליוני שנים. כמו כן, מובהר כי בריאת הארץ נעשתה בו-זמנית עם בריאת היקום המוכר לנו. האסטרונומיה מציינת את גיל כדור הארץ בכ-4.5 עד 4.6 מיליארד שנים, ואת גיל השמש בין 4.6 ל-10 מיליארד שנים. נתונים אלו, בהתחשב במרווחים הגדולים של אפשרויות השונות, יכולים להתאים לחלוטין למסך גדול של עידני זמן שאירעו בשלבים המתוארים בטקסט המקראי.
בפסוק 2 אנו רואים את תיאור הארץ ככדור סלעי יסודי חסר צורה, מוכן לעבור טרנספורמציה, מכוסה מים ושוכן בחושך, כאשר רוח אלוהים מרחפת על פני המים (בראשית א' 2). גם פסוק זה יכול להצביע על מרווח זמן גדול. הטקסט המקראי אומר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ", ולא: "וְהָאָרֶץ נִהְיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ", מה שהיה מותיר מקום לתיאוריית ה'רווח' (interval). אך הטקסט אומר שהיא הייתה (מצב קדום) תֹהוּ וָבֹהוּ. מסיבה זו, מוטב שנפרש את פסוק 2 כתקופת זמן שבה כוכב הלכת קורר, כדי שיוכל לקלוט חיים לאחר מכן; כדור האש הקדום כובה על ידי המים הרותחים, והחושך שרר מחוץ לכוכב הלכת, עם ענני אדים סמיכים (ערפל) בכל מקום, שבהם האור עדיין לא יכול היה לחדור.
בפסוק 3, אלוהים מתחיל את מלאכת הבריאה לקראת חיים: "יְהִי אוֹר!" (בראשית א' 3). כאן מתחיל יום הבריאה הראשון, יום אלוהי (או עידן זמן), כאשר האור מתחיל לחדור דרך הערפל ולהגיע אל פני השטח של כוכב הלכת. השמש והירח נבראו רק ביום הרביעי, כדי למשול על כוכב הלכת.
בפסוק 6, אלוהים בורא את הרקיע (השמים) ביום השני, מפריד בין המים אשר מעל לאלו אשר מתחת (בראשית א' 6-7). כנראה שכאן אדי המים (הערפל) עברו עיבוי, והשאירו את העננים בהירים יותר, כדי שהשמש ושאר הכוכבים יוכלו, בהדרגה, להיות גלויים מפני השטח של כוכב הלכת.
בפסוק 9, ביום השלישי, אלוהים מקבץ את המים ונותן ליבשה להופיע, היא הארץ (בראשית א' 9). וביבשה זו הוא מצווה על הצמחייה להתחיל לעלות (בראשית א' 11), עם הדשאים והעצים, כל אחד לפי מינו.
בפסוק 14, ביום הרביעי, אלוהים בורא את השמש ואת הירח (בראשית א' 14-16), למשול ביום ובלילה, ולמען קביעת עונות השנה, הימים והשנים.
בפסוק 20, ביום החמישי, אלוהים מצווה על המים להימלא ביצורים חיים (בראשית א' 20-22), מה שבתורו עולה בקנה אחד עם מחקרי המדע, האומרים כי החיים נוצרו במים, עם הדגים, וכן מצהיר כי העופות והזוחלים היו היצורים הראשונים שהופיעו בכרונולוגיה של החיים בכדור הארץ. איננו יכולים לקבוע באופן פרגמטי כיצד נוצרו החיים, ואף איננו יכולים לתמוך בתיאוריית האבולוציה, שמעולם לא מצאה את ה'חוליה החסרה' של המינים, שכן הטקסט אומר שכל יצור חי נברא כל אחד לפי מינו. ייתכן ובתקופה זו התקיימו ונכחדו גם הזוחלים היורהיים הגדולים שזוהו במאובנים. אך אנו יכולים לדעת שבעלי החיים נוצרו בתהליך נסי גדול תחת כוחו של הבורא.
בפסוק 24 אלוהים ממשיך את מלאכתו בבריאת היונקים ושאר זוחלי היבשה. הכול תחת סדר והרמוניה מחושבים ומתוכנתים בקפידה, על פי הדעת המושלמת של האדריכל הכול-יכול.
לבסוף, בפסוק 26, אנו רואים את אלוהים בורא את האדם, מוכתר בצלמו ובדמותו כדי לשלוט על כדור הארץ הברוא, מלא חיים, סדר והרמוניה. אנו יודעים שבראשית הזמן האדם התפתה לא לציית לבורא ונפל, מה שאפשר למוות ולכאוס להיכנס לעולם, אך זהו נושא שידונו בהמשך.
האסטרונומיה מציינת את גיל היקום מעל ל-13 מיליארד שנים. ואין הכרח לשלול נתון זה.
המקרא אינו סותר את הגיאולוגיה ואף לא את המדע הלגיטימי. יש לקרוא אותו בהבנה חופשית, ויימצאו בו תעלומות והסברים שהינם הגיוניים להפליא.
