"אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: מִי שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת דְּבָרִי לֹא יִרְאֶה מָוֶת לְעוֹלָם." (יוחנן ח':52)*
האם אתה מבין מדוע דבריו אלו של ישוע הם כה קיצוניים? הלידה מחדש הרוחנית שמעניק ישוע המשיח היא נס גדול יותר מהמוות, כך שמי שנולד מחדש ברוח אינו צריך לחשוש מהמוות; אף שחובה עליו לנהוג בזהירות, שכן בתוכו שוכן דבר־מה גדול ממנו – מתנת חיי העולמים, הניתנת כבר מהרגע שבו אתה מאמין במושיע. מי שמאמין במשיח ומנצח במלחמת האמונה של עולם זה, רק פושט מעליו את הגוף הארצי אך אינו מת, וגם אינו עובר אל איזה "מקום לא ידוע" בלתי ידוע, אלא מתעלה לממד קיום עליון, אל קיום־על מפואר של הנצחיות, ממשי יותר ונעלה ללא שיעור מזה שלנו; אל השמיים הנצחיים שבהם שוכן האל הכל־יכול, אבינו, ומתייצב לצדו ולצד ישוע, וזוכה לגישה להתקרב אל פניו.
"ויען ישוע ואמר לו: 'מי שאוהב אותי, ישמור את דברי, ואבי יאהב אותו, ואנחנו נבוא אליו ונשתכן בו'" (יוחנן י"ד 23)
אלו המקבלים את המושיע זוכים לדבר גדול יותר מהמוות – הנוכחות הפנימית של אלוהים עצמו, ובכך הופכים לילדיו. ומטעם זה ממש, הם עתידים יום אחד לקום לתחייה מלאה, ולפסוע בממד זה של הארץ; הם ייראו, כשהם משוחחים ולוחצים ידיים, עוטים תהילה וחוסר כליה, כשם שאדוננו קם לתחייה יום אחד, ובכך העניק לנו את האפשרות למחילה מלאה ולישועה שלמה לכל אלו הנכונים לקבל, בעת הזו, את הצעת החיים שלו.
"אֲבָל לְכָל אֵלֶּה שֶׁקִּבְּלוּ אוֹתוֹ, לַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ, נָתַן אֶת הַזְּכוּת לִהְיוֹת בְּנֵי אֱלֹהִים; אֲשֶׁר לֹא מִדָּם וְלֹא מֵחֵפֶץ הַבָּשָׂר וְלֹא מֵחֵפֶץ גֶּבֶר נוֹלְדוּ, כִּי אִם מֵאֱלֹהִים." (יוחנן א':12)
