"לֹא אַתֶּם בְּחַרְתֶּם בִּי, אֶלָּא אֲנִי בָּחַרְתִּי בָּכֶם..." (יוחנן ט"ו 16)
באופן שכיח מאוד בימינו, אין מפרשים את התנ"ך על פי החוקים הברורים שהוא קובע, אלא נפוץ מאוד לסטות לעבר עיוותים והתאמות נגד הצווים המקוריים שלו. הבשורה הובאה אלינו דרך הכתובים. ולא היה יסוד אחר (הראשונה אל הקורינתים ג' 11) מאז שהשליח האחרון קבע את אבן הפינה של הבשורה המשיחית שאנו מכירים כיום. הכתבים והתורות של קדושים רבים של אלוהים הם גם תקפים ומועילים לבניית הקהילה, אך הכרחי שהמאמינים יכירו בכך שכתבי הקודש העיקריים שבידינו כיום הם נעלים, על-טבעיים וניתנו בהשראת אלוהים (השנייה אל טימותיאוס ג' 16). הצגת הבשורה הושלמה מאז חזון יוחנן; בזה עלינו להאמין. כל מה שיבוא אחרי שליח זה, אם ייחשב ברמה של השראת התנ"ך, כפי שאומר הכתוב, "חֶרֶם יִהְיֶה!" (אל הגלטים א' 8).
אמת היא שכל משיחי נקרא, ולא רק נקרא אלא מצווה להטיף את הבשורה, ברגע שרכש את הידע הראוי בדבר אלוהים ואת הכשרת רוח הקודש. אך עלינו לדעת גם שקיימים שירותים ספציפיים, לפחות חמישה, שנקבעו על ידי האדון עצמו כדי לשרת באופן מובחן בתוך הקהילה. לכל השליחים והנביאים בכתובים הייתה קריאה (אל הרומים א' 1; ירמיהו א' 5), וללא קריאה, מעולם לא היה שליח ולא נביא. דבר אלוהים אומר כי בברית האמונה החדשה, שישוע המשיח הוא אבן היסוד שלה, קיימות חמש קריאות שירות עיקריות:
"וְהוּא נָתַן אֶת אֵלֶּה לִהְיוֹת שְׁלִיחִים, אֶת אֵלֶּה נְבִיאִים, אֶת אֵלֶּה מְבַשְּׂרִים, וְאֶת אֵלֶּה רוֹעִים וּמוֹרִים," (אל האפסים ד' 11)
נשים לב שהקטע אומר: "וְהוּא נָתַן...", כלומר, אלוהים עצמו הוא הקובע מי ואלו יהיו המיועדים לבצע את השירות במשרד של קהילתו. "בְּעֵת שֶׁשֵּׁרְתוּ אֶת הָאָדוֹן וְצָמוּ, אָמַר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ: 'הַפְרִישׁוּ לִי אֶת בַּר־נַבָּא וְאֶת שָׁאוּל לַעֲבוֹדָה אֲשֶׁר קְרָאתִים אֵלֶיהָ'." (מעשי השליחים י"ג 2)
איש אינו יכול למנות או "להסמיך" בני אדם למשרד ההטפה, וגם אין אדם יכול לקרוא "לעצמו". ללא הקריאה אין הכשרה, וללא הכשרה אין שליחות, אין אספקה ואין השגחה מצד אלוהים. קריאתו של האדם היא קריאה לבלבול. קריאתו של האדם היא קריאה לכפירה. קריאתו של האדם היא קריאה לאי-סדר. החיטה נזרעה על ידי החקלאי, אך עשבי הפרא לא ביקשו רשות לצמוח באדמה. ישוע אמר: "אֲנִי הַגֶּפֶן וְאָבִי הוּא הַכּוֹרֵם..." (יוחנן ט"ו 1). כפי שקיימים משרתי אלוהים, קיימים משרתי השטן. ההבדל ביניהם הוא שהראשונים נקראים, והשניים "מפותים" ומשודלים. השליח פאולוס אמר בראשונה אל טימותיאוס ה' 22: "אַל תְּמַהֵר לִסְמֹך את יָדֶיךָ עַל אִישׁ...", כלומר, להעביר ולהאציל סמכות למי שאין לו את הקריאה שנקבעה על ידי אלוהים. זוהי הטרגדיה המשרדית הגרועה ביותר שיכולה לפקוד את הקהילה.
הכרחי שכל משרת "ייבחן" לפני שיוסמך בתוך המשרד. כיום לא קיימות עוד מבחנים לפי אמות המידה של אלוהים למשרד; כיום קיימים רק מבחנים תיאולוגיים טכניים גרידא. נדרש בראש ובראשונה מבחן של "אופי", מבחן של עדות בפני הקהילה ובהכרח גם בפני כל בני האדם. אדם ללא עדות, רק בגלל שקיבל ציון תשע וחצי, שמונה וחצי או עשר במבחן תיאולוגי, אין לקבלו מיד מבלי שיפגין התאמה רוחנית ובגרות לתפקיד אליו הוא שואף. אלוהים תמיד מיהר עם מי שכבר נמצא בעבודה, אך מעולם לא מיהר בהכנה אליה. הזמן של אלוהים צועד עם זמן הבגרות. המועמד לשירות חייב גם "לחשוף" את חייו בפני כולם, עליו להיות שקוף בכל הנוגע לאופיו, לחייו החברתיים והמשפחתיים. למעשה, חיי משפחה הם אחד התנאים הראשונים הנדרשים בכתובים כדי להתקבל למשרד. (הראשונה אל טימותיאוס ג' 4)
החיים עם אלוהים אינם נמדדים בכמות המתנות, גם לא בכושר השכנוע של הרטוריקה ולא בלבוש המהודר של המועמד, אלא במבחן האמונה. אמר יעקב: "הַרְאֵנִי אֶת אֱמוּנָתְךָ בְּלֹא הַמַּעֲשִׂים, וַאֲנִי אַרְאֶה לְךָ אֶת אֱמוּנָתִי מִתּוֹךְ מַעֲשַׂי" (יעקב ב' 18), ו-"הָאֱמוּנָה בְּלֹא מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא" (יעקב ב' 26).
פרסמו קריאה האומרת שדרוש מישהו להטיף, ובקושי יהיו סירובים. אך פרסמו קריאה לאחה"צ של צום, התבוננות ותפילה, וההתנגדות ודאי תצוף. אגב, בהקשר זה, משמעת והכנעה הן ותמיד היו מאפיינים של מועמדים מאושרים. אדם המפגין גאווה, יוהרה וחוסר הכנעה בפני הרועה או המנהיג שלו, נדון למשרד עריץ, כופר והרסני. אנשים כאלו בדרך כלל ניחנים גם בקנאה וברוח תחרותית. משרד אנוכי ומרדני אינו משרד של בנייה, אלא של חתירה תחת הסמכות. בהקשר זה, האם אי פעם שאלת את עצמך אם אתה מודה בכך שאתה זקוק לשותפיך ואחיך למשרד? או שאתה מבצע אותו לבד, באופן אוטונומי ועצמאי?
רק לראות ולהבחין בטעויות של הרועה והמנהיג אינו הופך אדם למורד, אך שימוש בהן כתירוץ למרדנות הופך אותו לכזה. אם לרועה שלך יש טעויות, התפלל עליו, הכנע תחתיו כדי לתמוך בו ולתת לו הזדמנות להתגבר על הטעות הזו, במקום להפוך למעמסה כבדה ולצלב נוסף שיחמיר את מצבו. הקריאתו של אלוהים ניתנת בסביבה של הכנעה לסמכות, ענווה וצייתנות לדברו. ואם מדברים על ענווה, האם חשבת שכל הנקראים למשרד כבר עברו תהליך של שבירת הרוח ומבחן אמונה? אדם "קשה" אינו אדם מאושר. סמכות רוחנית אמיתית אינה מתורגמת לקשיחות וקפדנות גרידא, אלא היא "עֲנָוָה וּנְמוּךְ רוּחַ" (מתי י"א 29). רבים חושבים שענווה היא חולשת אופי. אך חולשת אופי היא הביישנות. הענווה סובלת אי-הבנות, התקפות בלתי צודקות ועלבונות, כי יש לה נחישות וכושר הבחנה. אך הביישנות היא רגש של מי שאינו נותן אמון באלוהים. משרת קשה ויהיר ודאי לא יוכל לשאת את הכאבים, תהליכי הצמיחה והתקפות החולשה של המונהגים על ידו. סימן ההיכר של משרת קשה הוא צאן חלש באמונה. קיימת, ללא ספק, שעת התוכחה והמילה הקשה, אך זו תמיד מלווה בגישות של אהבה, סבלנות וסולידריות. כל חבר וכל מונהג מגיע למשיח כשהוא מלא בחולשות ובקשיחות. אם המשרת לא תהיה סבלנות, חוכמה וענווה לסבול את אלו ועבור אנשים אלו, הם לעולם לא יוכלו לצמוח ולהתחזק באמונה. המשרד של אלוהים הוא משרד של הקרבה.
למעשה, נכונות לסבול היא אחד מסימני ההיכר של המועמד המאושר. הקריאה להטפה לעולם לא תינתן בסביבה של מריבות, אלא של אחדות, התקדשות ומסירות: "בְּעֵת שֶׁשֵּׁרְתוּ אֶת הָאָדוֹן וְצָמוּ..." (מעשי השליחים י"ג 2). מדוע אני אומר זאת? כי 50% מהזרמים הקיימים היום הגיעו מ"קרעים", פילוגים ומרידות בתוך משרדים אחרים. זאת הן ברמת הזרם והן ברמת המשרד האישי. אם ה"קריאה" שלך נבעה מהמרד והזעם שלך בגלל טעויותיו של רועה או משרת פלוני או אלמוני, מוטב שתוותר, שכן קריאתך היא קריאת ההיגיון שלך, או היגיון של קבוצה, ולא הייעוד של אלוהים. ואנו יודעים שההיגיון שלנו לעולם אינו משתף פעולה עם ההיגיון של אלוהים. אם אתה עדיין מתנגד לטענה האחרונה הזו, קרא את הדוגמה של שמואל, שאול ודוד (שמואל א' ח' 1), שגם כאשר המלך והמנהיג הזה, שאול, היה שרוי בחטא, מושחת ולא ממושמע לאלוהים, דוד לא קם נגד סמכותו ולא ניסה להקים ממלכה אחרת, אלא הניח לאלוהים עצמו לטפל בו בזמן שנקבע. אם הרועה או המנהיג שלך הופך לרשע, ואינך יכול לשאת את סמכותו, עדיין קיימת בפניך האפשרות, כפי שעשה דוד – אם אין אפשרות לדיאלוג, פשוט התרחק, אך אל תקום במרד ואל תנסה להקים משרד אחר רק כדי להפיל את אותו מנהיג, שכן פעולה כזו לא תבוא מאלוהים. אלוהים אינו קורא לאיש בסביבה של מריבה!
ניסיון להפיל משרת מוסמך, גם אם הוא טועה, לעולם לא יהיה גישה של מי שיש לו קריאה לגיטימית. קיימות סמכויות ומועצות מוסמכות בקהילה לטיפול בכל המצבים. לעת עתה זה הכול, אחים ואחיות אהובים, שאלוהים יביא אור נוסף בנושא לכולכם. שכן למרות שקריאת המשרד הספציפי בתוך הקהילה היא בלעדית לאלו המיועדים לכך במיוחד, הקריאה להטיף את הבשורה ולתת עדות על המשיח היא לכל הנושעים הנלחמים למען האמונה.
